פסק-דין בתיק ע"א 1266/08

השופט ח' מלצר:

1.           בפנינו ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן). פסק הדין נשוא הערעור האמור מהווה נדבך משלים להכרעה בסכסוך משפטי רב-שנים שבין המערערת ב-ע"א 1266/08 (להלן: מגדל) לבין המערער ב-ע"א 1297/08 (להלן: הארגון). תחילתו של הסכסוך בתביעה של שמשון חברה לביטוח בע"מ (להלן: שמשון), מי שמגדל היא חליפתה, נגד הארגון, ובתביעה נגדית של הארגון, בקשר להסכם שנכרת בין השתיים. שתי התביעות נדחו בפסק דין קודם של בית המשפט המחוזי. ערעורי הצדדים על פסק הדין האמור נדחו אף הם בפסק דינו של בית משפט זה ב-ע"א 10611/03 (לא פורסם, 11.12.2006), בסייג אחד: נקבע כי הארגון הפר את ההסכם עם שמשון במשך תקופה קצרה, בת כחודש ומחצה. התיק הוחזר איפוא לבית המשפט המחוזי על מנת שייקבע את היקף הפיצויים שבהם יחוב הארגון עקב ההפרה האמורה. כך נעשה, ומכאן הערעורים שבפנינו.

נעמוד ראשית על עיקרי העובדות הצריכות לעניין. ליתר פירוט באשר למחלוקות שבין הצדדים, שרובן אינן רלבנטיות עוד - ראו פסק הדין ב-ע"א 10611/03 הנ"ל.

          יצוין כי שמשון מוזגה עם מגדל בשנת 2000, ומאותו שלב הפכה מגדל לבעלת דינו של הארגון. ההתייחסות המתאימה - לשמשון או למגדל - תיעשה איפוא לפי העניין. (דהיינו שבאותם עניינים שהיו עד שנת 2000, כמו חתימת ההסכם או הגשת התביעה, נאמר "שמשון", שכן היא זו שהתקשרה ואז הסתכסכה עם הארגון, ומשלב זה ואילך, ההתייחסות תהיה ל"מגדל").

פירוט הנתונים הרלבנטיים וההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים

2.           הארגון עסק יחד עם מספר חברות במתן ייעוץ, סיוע ואשראי לישראלים המבקשים לרכוש זכאות לפנסיה בהתאם לאמנה על בטחון סוציאלי, שנכרתה בין ישראל לבין מערב גרמניה. לצורך רכישת הזכויות הוענקו ללקוחות הארגון הלוואות כספיות, אשר נועדו, בין היתר, למימון תשלום פרמיה רטרואקטיבית למוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה. פירעון ההלוואות נעשה באמצעות ניכוי סכומים מסוימים מתוך הגמלה החודשית, לה זכה הלקוח. על מנת להבטיח את החזר יתרת ההלוואה במקרי מוות של לקוחותיו, התקשר הארגון בחודש מרץ 1985 עם שמשון, בהסכם שעניינו ביטוח חיים של הלקוחות. בחודש אוגוסט 1986 כרתו הצדדים נוסח חדש ומעודכן של ההסכם, בשפה האנגלית, כאשר בהמשך בוצעו בו מספר תיקונים (להלן: החוזה). בהתאם להוראות החוזה, התחייב הארגון להפנות לשמשון לפחות 95% מן הלקוחות הנוטלים הלוואות כספיות כאמור, וזאת לשם עריכת ביטוח חיים לגביהם, תוך שלשמשון ניתנה הזכות לדרוש מן הארגון דו"חות חצי-שנתיים לביקורת על קיום ההתחייבות האמורה (להלן: הדו"חות החצי-שנתיים), וכן הזכות לפיצוי מוסכם, ככל שהארגון לא יעמוד בהתחייבותו זו. משיקולים שונים, שאין צורך לפרטם פה, נקבע כי הארגון יבטח לא רק את יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת של כל לקוח (להלן: הסכום שבסיכון) כי אם 125% מן הסכום שבסיכון, כנגד תשלום פרמיות ביטוח מוגדלות ב-25% (להלן: הפרמיות), באופן שמבטח משנה זר של שמשון (להלן: מבטח המשנה) מבטח 100% מן הסכום שבסיכון, שמשון מבטחת 25% מן הסכום שבסיכון, והשניים מתחלקים בפרמיות המוגדלות לפי אותו יחס (לפי היחס: 25 ל-125 - דהיינו 20% מסך הפרמיות - לשמשון, ו-80% - למבטח המשנה).

3.           הצדדים פעלו בהתאם לחוזה עד לסוף שנת 1991. באותו מועד החליט הארגון לעבור ולפעול מול הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן: הסנה). הרקע לשינוי היה הצלחת הארגון להסדיר מול הסנה תוכנית ביטוח מוזלת, יחסית להסדר עם שמשון, שלפיה יישא הארגון בפרמיות לפי 100% מן הסכום שבסיכון, במקום לפי 125% מן הסכום שבסיכון, כפי שהיה בחוזה עם שמשון, ובכך יפחית את עלויות הביטוח שלו. בתאריך 2.2.1992 שלח הארגון לשמשון מכתב שמשמעותו כי החל מתאריך 1.1.1992 (הווה אומר: כחודש קודם להודעה) חדל הארגון מביטוח לקוחותיו בשמשון (להלן: הודעת הביטול). ניסיונות של שמשון בחודשים שלאחר משלוח הודעת הביטול לשכנע את הארגון לחזור ולשמש כמבטחת שלו - לא צלחו. עם זאת, בסוף שנת 1992 התמוטטה הסנה, ועסקי הביטוח שלה נרכשו על-ידי מגדל, שהיתה החברה-האם של שמשון (יחד עם חברת ביטוח נוספת). לצורך ניהול תיק הביטוח של הארגון, שהועבר מחברת הסנה, שכרה מגדל את שירותיה של שמשון. כך שבה שמשון והפכה מבטחת של הארגון, וכך הגיע לידיה ולידי מגדל המידע שעניינו היחסים שבין הארגון לבין הסנה בתקופת הביניים, מסוף שנת 1991 ועד חלקה הראשון של שנת 1993.

4.           בתאריך 13.4.1994 הגישה שמשון לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד הארגון. בגדרה של התביעה נטען, כי הודעת הארגון על הפסקת ההתקשרות היוותה הפרה של החוזה. משכך, עתרה שמשון כי בית המשפט יורה על אכיפתו של החוזה, או לחלופין יפסוק לטובתה פיצויים. לשיטת שמשון, היא זכאית לפיצוי בגובה הרווחים שהיתה מפיקה מקבלת פרמיות הביטוח מן הארגון, מראשית שנת 1992 ועד למועד הגשת התביעה, ולחלופין - לתקופה סבירה (לדעת שמשון) למתן הודעת ביטול, והיא - תקופה בת שנה אחת. סכום התביעה הוגבל על-ידי שמשון, לצרכי אגרה, לסכום במרקים גרמניים (להלן: מ"ג), השווה לששה מיליון ש"ח. במסגרת כתב תביעה מתוקן, אשר הגישה שמשון בתאריך 16.12.1996 (להלן: כתב התביעה המתוקן של שמשון), היא הוסיפה לתביעתה טענה שלפיה הארגון לא עמד בהתחייבותו לבטח אצלה לפחות 95% מכלל לקוחותיו. בהקשר זה ביקשה שמשון להורות לארגון להמציא לה, כמתחייב על פי החוזה, את הדו"חות החצי-שנתיים ובהמשך לפסוק לה פיצוי כספי, בסכום אשר יתברר לאחר המצאת הדו"חות.

5.           הארגון, מצידו, הגיש תביעה - שכנגד, בין היתר בטענה שתגמולי ביטוח, אותם היתה שמשון מחויבת לשלם, חלקם לא שולם כלל ואילו חלקם האחר שולם באיחור (להלן: תביעת הארגון).

6.           בפסק דינו, מתאריך 25.8.2003, דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא, השופט ג' קלינג) הן את תביעת שמשון (שבינתיים מוזגה כאמור עם חברת מגדל, וזו האחרונה הפכה לפיכך בעלת דין), והן את תביעת הארגון. באשר לתביעת שמשון נקבע, בין היתר, כי הארגון היה רשאי להביא את החוזה לידי סיום בדרך של מסירת הודעה לשמשון, כפי שעשה. באשר לדרישת שמשון, בכתב התביעה המתוקן, לקבלת הדו"חות החצי-שנתיים מן הארגון, שילמדו האם הפר הארגון את חובתו לבטח 95% מלקוחותיו מקבלי האשראי - בשמשון, נקבע כי העלאת דרישה זו רק בגדרי כתב התביעה המתוקן מהווה שימוש בחוסר תום לב בזכות לקבלת הדו"חות. כפועל יוצא מכך אף נדחתה תביעת שמשון לקבלת פיצוי בגין הפרת החובה לביטוחם אצלה של 95% מלקוחות הארגון, אשר נסמכה על הנתונים, שאמורים היו להתברר מתוך אותם דו"חות. באשר לתביעת הארגון נקבע, בתמצית, כי לא עלה בידי הארגון להוכיח את זכותו לקבלת תשלומים כלשהם משמשון.

7.           הן הארגון והן מגדל ערערו על פסק הדין לבית משפט זה (ע"א 10611/03 הנ"ל). ערעורו של הארגון - נדחה. ערעורה של מגדל נדחה בעיקרו, לרבות בסוגייה של זכותה לקבלת הדו"חות החצי-שנתיים, שאמורים היו להוות את הבסיס הראייתי לדרישה לפיצוי בגין ההפרה הנטענת של חובת הארגון לבטח 95% מלקוחותיו אצל שמשון. עם זאת, ערעורה של מגדל התקבל כאמור בנקודה אחת, והיא: מועד כניסתה לתוקף של הודעת הביטול, שמסר הארגון לשמשון בתאריך 2.2.1992, ואשר הארגון ביקש כי תחול למעשה רטרואקטיבית, החל מתאריך 1.1.1992. נקבע, כי מועד כניסתה לתוקף של הודעת הביטול, היא בחלוף 15 ימים ממועד מסירתה של הודעת הביטול, וכן כי אין לה תחולה רטרואקטיבית (זאת, נוכח הוראותיו של חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שנקבע כי הוא החל על יחסי הצדדים). על יסוד האמור קבע בית משפט זה כי אי-קיומו של ההסכם על-ידי הארגון במהלך התקופה שמתאריך 1.1.1992 ועד לתאריך 17.2.1992 (להלן: התקופה הרלבנטית), נעשה על-ידי הארגון שלא כדין, ולפיכך ההליך הוחזר לערכאה הדיונית לצורך הכרעה בשאלת סכום הפיצוי הכספי, לו זכאית מגדל, בגין הפרת החוזה בתקופה הרלבנטית. כך נסתיים חלקה הראשון של ההתדיינות שבין הצדדים (שיכונה להלן: השלב הראשון בהתדיינות).

8.           נוכח תוצאת השלב הראשון בהתדיינות, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, והועבר לטיפולה של כב' השופטת ר' רונן. בעלי הדין הגישו תחשיבים וסיכומים מטעמם בשאלת גובה הפיצוי הראוי בגין הפרת החוזה בתקופה הרלבנטית, הווה אומר: מה היו רווחיה של שמשון אילו היה הארגון ממשיך בביצוע החוזה בתקופה הרלבנטית, וכיצד יש לשערך את הפיצוי. עיקרי טענותיהם של הצדדים יפורטו להלן.

9.           מגדל טענה, בתמצית, כי הארגון הפר את התחייבותו לבטח בשמשון לפחות 95% מלקוחותיו, ולפיכך היא זכאית לפיצוי המוסכם, שנקבע בחוזה במקרה של הפרה מעין זו. (הערה: הפיצוי המוסכם עומד על גובה הסכום המלא של פרמיות הביטוח שהיו משולמות לשמשון, אילו היה עומד הארגון בהתחייבותו). מגדל טענה עוד כי בסיס החישוב הוא הפרמיות ששילם הארגון לחברת הסנה (במקום לשמשון) בחודש ינואר 1992, בתוספת החלק היחסי (17 ימים מתוך 29 ימים), ששילם הארגון בחודש פברואר 1992. את הסכום האמור, טענה מגדל, יש להגדיל בשיעור של 25%, שכן הפרמיות ששולמו להסנה נגזרו מביטוח 100% הסכום שבסיכון, בעוד שהפרמיות שהיו אמורות להיות משולמות לשמשון נגזרו מביטוח 125% מן הסכום שבסיכון. עוד טענה מגדל בהקשר זה כי הארגון נמנע גם מלבטח 95% מלקוחותיו בחברת הסנה, כך שיש להוסיף לחישוב האמור גם את הפרמיות שהיו משולמות אילו היה הארגון מקיים את התחייבותו הנ"ל. מגדל גרסה עוד כי היא זכאית למלוא הפרמיות, חרף העובדה שמבטח המשנה קיבל 80% מן הפרמיות, ושילם 80% מתגמולי הביטוח. לחלופין, טענה מגדל, היא זכאית ל-20% מן הפרמיות (לפי היחס: 25% ל-125% הנ"ל), בתוספת נתח של 60% שהיתה אמורה שמשון לקבל מתוך רווחיו של מבטח המשנה, מכוח הסכם בין שני אלה. כיוון ששקלול כלל הסכומים האמורים הגיע כדי סכום העולה על זה שנתבע בשנת 1994, לצורכי אגרה (סכום במרק גרמני (מ"ג), שהיה שווה ששה מיליון ש"ח), הרי שלשיטת מגדל, יש להעמיד את סכום חובו של הארגון על הסכום שנתבע בפועל, במטבע זר (בתחילה - מ"ג, ואחר-כך - ביורו), ולהוסיף לו ריבית לפי האמור בהסכם, בשיעור של פרומיל (0.1%) ליום.  

10.        הארגון טען מנגד כי את הנתון הבסיסי לחישוב חיובו, והוא - סכום הפרמיות למגדל בתקופה הרלבנטית, יש לחשב באופן שונה משהציעה מגדל. לשיטת הארגון, משהחליפה הסנה את שמשון, החל הארגון בביטוח לקוחות נוספים בהסנה, נוכח עלות הביטוח המוזלת עבור כל אחד מהם. לפיכך, סבר הארגון - אין לחייבו בפיצוי בגובה הפרמיות ששילם הארגון עבור כלל מבוטחיו בהסנה בתחילת שנת 1992, כי אם בפיצוי המתבסס על גובה הפרמיות ששילם הארגון עבור אלו מלקוחותיו שבוטחו על-ידו בשמשון במהלך שנת 1991. הקושי בפניו עמד הארגון בהקשר זה היה שבשלב הראשון של ההתדיינות, הוא לא הציג נתונים מפורטים באשר למספר המבוטחים האמור, ועל כן הוא עתר לבית המשפט המחוזי לאפשר לו להציג ראיות בעניין זה. בנוסף, טען הארגון, כי מגדל בכל מקרה איננה זכאית למלוא הפרמיות, אלא ל-20% מהן (לפי היחס של 25 ל-125 הנ"ל), שכן יתרתן היו אמורות להשתלם למבטח המשנה. הארגון אף טען כי מגדל לא הוכיחה זכות לנתח כלשהו מרווחיו של מבטח המשנה. בנוסף, גרס הארגון, כי יש להפחית מסכום הפרמיות, שהיה משלם הארגון לשמשון אילולא הפרת החוזה - את תגמולי הביטוח שהיה מקבל משמשון באותה תקופה, בגין פטירות של לקוחות מבוטחים. הארגון ביקש להוכיח מה היו תגמולי ביטוח אלה בדרך של הגשת ראיות נוספות. לחלופין, טען הארגון, יש להפחית את תגמולי הביטוח שמגדל הודתה בהם בכתב התביעה המתוקן. סכום נוסף שהארגון טען כי יש להפחיתו מן הפרמיות למגדל הוא הוצאות ניהול, סכום ששיעורו לא הוכח, ואשר לשיטת הארגון יש להורות לצדדים להציג ראיות לגביו, או לקובעו בדרך של אומדן. הארגון חלק אף על ניסיונה של מגדל לשוב ולהידרש לשאלת החבות של הארגון לבטח 95% מלקוחותיו במגדל - שאלה שהוכרעה כבר, לסברת הארגון, בשלב הקודם של ההליכים. אשר לסוגיית הריבית, הטעים הארגון, כי אין להוסיף לסכום החיוב את הריבית הנקובה בהסכם, של פרומיל ליום, הן משום שתשלומו מותנה בדרישה של שמשון בזמן אמת - שלא נמסרה, והן משום שעניינו בשלב ההסכמי, ולכל היותר - עד מועד הגשת התביעה, ולא לאחר מכן. הארגון הוסיף וציין כי על פי החוזה, ניהלו בעלי הדין חשבון משותף, שבו הופקדו כספים מסוימים, אשר נועדו לשמש כבטוחה לתשלום הפרמיות (להלן: החשבון המשותף). שיערוך סכום החיוב של הארגון, כך לסברתו, צריך להיות זהה לתשואה בחשבון המשותף.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

11.        נוכח ריבוי הסוגיות שבמחלוקת, חילק בית המשפט המחוזי הנכבד את פסק דינו לשמונה סוגיות הדורשות הכרעה, והכריע בהן, בתמצית, כדלקמן:

(א)     סוגיה ראשונה - מתן אפשרות להביא ראיות נוספות בשלב זה של הדיון: בית המשפט קבע כי זכות זו איננה עומדת לצדדים. לבעלי הדין היתה הזכות והחובה להביא ראיותיהם בשלב הראשון של ההתדיינות, שעסקה, בין היתר, בגובה הפיצוי למגדל כתוצאה מן ההפרה הנטענת של החוזה. ראיה שלא הוגשה מלכתחילה, כך נקבע, אין להגישה כעת.

(ב)     סוגיה שנייה - טענת מגדל כי הארגון הפר את חובתו לבטח 95% מלקוחותיו: טענה זו, כך צוין, נידונה כבר בשלב הראשון של ההתדיינות, ונדחתה בשתי הערכאות, שקבעו כי הוכחת ההפרה יכולה היתה להיעשות רק על-יסוד הדו"חות החצי-שנתיים, ששמשון היתה רשאית לדורשם ב"זמן אמת", אך לא בדיעבד, בשלב תיקונו של כתב התביעה בשנת 1996. בהיעדר דו"חות, אין בידי מגדל ראיה להפרת ההתחייבות של הארגון. בנוסף, נקבע, כי מגדל מנועה מלטעון להפרת ההתחייבות לביטוח 95% מלקוחות הארגון אפילו בתקופה הרלבנטית, שבמהלכה ידוע שלא בוטח לקוח כלשהו של הארגון בשמשון, שכן אין חשיבות לזהות המבטחת - שמשון, או הסנה - אלא לעצם הביטוח. נוכח האמור נקבע, כי ההנחה שתנחה את הדיון בפסק הדין תהיה כי הארגון ביטח בהסנה 95% מלקוחותיו, וכי מגדל זכאית לפיצוי שישקף את העובדה שלקוחות אלה היו צריכים להיות מבוטחים בשמשון ולא בהסנה בתקופה הרלבנטית.

(ג)       סוגיה שלישית - האם מגדל זכאית לפיצוי המוסכם בשל הפרת ההתחייבות לביטוח 95% מלקוחות הארגון: נוכח המסקנה בשאלה השנייה, כאמור לעיל, הרי שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה. משלא הוכח כי שמשון הפרה את ההתחייבות לבטח 95% מלקוחותיה - לא קמה הזכות לפיצוי המוסכם בגין הפרת אותה התחייבות.